המלחמה העיקשת בין הצדדים היתה מיותרת - הסוף מוכיח זאת. התנהלות מערכת השפיטה הביאה על עצמה את "המשוב".
מאת: אברהם פכטר עו"ד
לאחר 4 שנים, בהן כיכב "משוב" השופטים, כהישג אולטימטיבי של יושב ראש הלשכה, עו"ד שלמה כהן ותומכיו - הגיע הסכם הפשרה האנמי, אליו היה ניתן להגיע כבר לפני שנתיים. אבל משך הזמן, פעלו בתחום כוחות "על משפטיים", מנוגדים חלקם להגיון בריא, לשכל הישר, וליחסים המתבקשים בתוך קהיליית המשפט. אגו מנופח, עקשנות, עלבון אישי ומקצועי - כל האלמנטים החיוניים, ליצירת סכסוך מתמשך, חסר תכלית ותועלת.
האמת חייבת להיאמר ובגלוי. השופטים כאיגוד סגור אליטיסטי, במידת מה יהיר ומתנשא, הביא על עצמו את גזירת המשוב.
המשוב לא היה נולד, לולי צמרת המשפט בראשות הנשיא ברק - היתה פתוחה יותר ומגיבה מהר יותר ובעיקר בצורה יעילה על תלונות מצד השלכה ועורכי דין פרטיים לגבי התנהגות והתנהלות השופטים.
שנים רבות נמשך מצב סטטי, בו הלשכה באמצעות וועדת בתי משפט או יו"ר וועד המחוז - היו פונים לשופטים או נשיא בית המשפט המחוזי - בתלונות, טרוניות כנגד שופטים מתנשאים פוגעניים, מעליבי עורכי הדין, מאחרים סוחבים פסקי דין משך חודשים ושנים. וברוב המקרים, התלונות היו נמרחות ומסתיימות בלא כלום.
יתירה מכך, במהלך השנים הצביעו עורכי הדין על שופטים לא ראויים בכל המחוזות ובכל בתי המשפט בארץ ובעיקר בשלום ולפעמים גם בבית המשפט המחוזי - אך כמעט אף פעם לא ננקטו אמצעים משמעתיים נגד שופטים אלו ומעולם לא הודח שופט מתפקידו, עקב אי התאמה, או התנהגות פסולה, שאיננה גובלת בפלילים או התנהגות שיש עמה קלון.
השופטת הילה כהן, שהודחה לאחרונה ע"י הוועדה למינוי שופטים - עשתה בכך היסטוריה שיפוטית, אך מעשיה היו די מינוריים יחסית, והסתבכותה עד להדחה היתה בעיקר בשל התנהלות שגויה ושרשרת טעויות בשיקול דעת - שגם בהם יש כדי לאמת את אי יכולתה להיות שופטת. לעומתה השופטת לאופר שהסתבכה בהאזנות סתר, הבינה את הרמזים ופרשה מיוזמתה בטרם הדחה. לציין, שהיו מקרים קודמים, שבהם שופטים, עקב תלונות על הטרדה מינית או עבר לא נקי בטרם מינוי או תלונות שיכלו להוביל לחקירה פלילית, העדיפו לפרוש ולסיים בשקט את כהונתם.
מאחר וכפי שציינתי, תגובת הנהלת בתי המשפט לרוב התלונות המוצדקות לא היתה מהירה ויעילה - העלו בלשכת עורכי הדין את נושא "משוב השופטים", ככלי בקרה ופיקוח על התנהלות השופטים, באולם בית המשפט, כלפי עורכי הדין, עדים, נאשמים, קהל וכו', ולא כלפי תוכן ההחלטות והפסיקה.
ההחלטה, בדבר המשוב, התקבלה אמנם ברוב קולות בוועד המרכזי ובמועצה - אבל היו גם קולות של מתנגדים, שלא התלהבו מהרעיון ומהדרך.
יחד עם זאת, בשנה הראשונה והשניה בשל החידוש, הרענון והעניין - היתה התלהבות לא קטנה בין עורכי הדין, שהתבטאו גם בהשתתפות מאסיבית ומרשימה, בהתחשב במשוב או סקר מקצועי.
הסקר, יש לומר לא הפתיע את עורכי הדין, אולי את הנהלת בתי המשפט ואת הנשיא ברק, כי השופטים הגרועים, האיטיים, הלא מוכנים, המזלזלים - הגיעו אחרונים עם ציון נמוך כמצופה.
המשבר בין לשכת עורכי הדין לבין נציגות השופטים - התחיל כאשר השופטים שראו את עצמם מאוימים ע"י המשוב, תוצאותיו ובעיקר פרסום השמות - הבינו מראשי הלשכה כי בכוונתם להמשיך במשוב, ולהפכו לדגל שנתי בעשייה והישגים, כשוט פיקוח על השופטים.
נציג השופטים דאז, השופט מיכה לינדנשטראוס, כיום מבקר המדינה פעל באותה נחישות ומרץ כמו בתפקידו כמבקר, ומשלא הושגה פשרה, בגיבוי הנשיא ברק - הוחלט על חרם נגד הלשכה.
להערכתי - אחרי שנתיים המשוב למעשה מיצה את עצמו ומטרתו העיקרית הושגה ולכן היה מקום להגיע לפשרה, אליה הגיעו כיום - תוך אפשרות של חסכון בשנתיים של חרם מיותר, ובעיקר חסכון של הרבה מאד כסף - שנשפך על משוב שעבר זמנו ונעשה מיותר. כאן, פעלו כבר שיקולים של אגו, עקשנות, חוסר רצון לוותר ולהתפשר - וחבל.
ראוי לציין - שבמשך השנתיים הראשונות של המשוב הבינו גם מנהיגי השופטים, כי יש ממש בדרישת הלשכה, לנהל פיקוח מקצועי יעיל על השופטים והתנהלותם וכך בלחץ הצעת החוק של ח"כ פריצקי - להקמת "אומבודסמן" או בלשון אחרת נציבת תלונות השופטים - הסכימו על מינוייה של השופטת שטרסברג-כהן כנציבת תלונות השופטים שצריכה למעשה, לפי תפישת השופטים, לבוא במקום המשוב.
התוצאה, לאחר ששני הצדדים הפגינו שרירים, הגיעו לעמק השווה, בהקמת וועדה משותפת, שהוצעה כבר לפני שנתיים, להסדרת הסכסוך.
להדגיש, כי סדקים בחרם, התגלו במהלך השנים כאשר שופטים בדימוס, כמו השופטת דליה דורנר, ואפילו נציבת השופטים, השתתפו בכנס עורכי הדין באילת ובאחרונה אף הודיע השופט מיכה לינדנשטראוס, מבקר המדינה, על השתתפותו בכנס עורכי דין פליליים בים המלח.
וכך באיחור של לפחות שנתיים כאשר פעמי הבחירות בלשכה קרבים, הגיע "חרם דרבינו ברק" - לסיומו, כשכל צד, כיאה לסכסוך כה ארוך ומתוקשר, טוען שאין מנצחים ומפסידים - דבר המוכיח שוב כי הסכסוך היה מיותר.
ועכשיו עלינו לקוות לשיתוף פעולה הדוק ופורה בין עורכי הדין ושופטים ולגבי התוצאות הממשיות -העתיד ידבר.
הערה:
אם נכונה הידיעה שפורסמה בעיתונות, כי הלשכה ביטלה את ההסכם עם השופטים - בטענה שביטול החרם הוצג כניצחון השופטים, הרי זו הוכחה נוספת למאבק מיותר שכולו מלחמת אגו - וחבל.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
